במיתולוגיה היוונית מסופר  על אפולו אל השמש וקליתיאה נימפת המים שהתאהבה בו.

כיוון שאפולו אינו משיב אהבה לקליתיאה היא מתיישבת על אדמה לחה למשך תשעה ימים לא אוכלת ולא שותה ורק בוהה בשמש.

בעבור החמניה השמש היא מקור אורה וחומה.השמש מעניקה לה יציבות ובטחון.

החמניה מופיעה בשניים מקלפי הטארוט של וייט:

בקלף השמש החמניות עדיין אינן בעלות פרח בוגר בדומה לדמות  הלא בוגרת.

החמניות שבקלף לוקחות את אורן וחומן מהדמות השמחה והמאירה.

ואילו בקלף מלכת המטות לחמניה כבר פרח בוגר כמו מלכת המטות עצמה,לכן השמש כבר אינה מופיעה בקלף זה.

המלכה משתמשת בחמניה כמטה מלוכה ודרכו מזינה את הסביבה באורה ובחומה שלה.

המלכה משתמשת בחוכמתה ובידע שצברה כדי לעזור ולרפא את הזולת.היא זאת המעניקה לסביבתה יציבות,אופטימיות,בטחון,מלמדת אותם להיות מודעים לעצמם ולהשתמש בחכמה הפנימית שלהם.

לסיכום: 

קלף השמש מראה על אור,חום,אופטימיות,יציבות ובטחון אך הם מגיעים דרך מקור חיצוני ואילו בקלף מלכת המטות הם מגיעים מתוך בגרות,מהאמת הפנימית שלנו.
 

בכדי להיות מאושרים ושמחים מכל הלב יש צורך להתחבר לחכמה ולאמת הפנימית שלנו.